晴晴(清·李锴)释义,解释

古诗文 晴晴(清·李锴)
释义
晴晴(清·李锴)
  五言律诗 押微韵  
题注:立秋前一日
閒色开金碧,空山受夕晖。
秋心先候得,天意放晴微。
老去馀霜鬓,归来此亦衣。
暮途规海运,谁见一鹏飞。